<h1>חוקות הדיינים סימן קל"ט</h1>
<h2>דף מג.</h2>
האומר לחבירו בין בכתיבה בין באמירה דין ודברים אין לי בדבר זה שיש לי בשותפות עמך או על שדה זה שיש לי שותפות עמך אלא הכל יהיה שלך או שאמר אין לי עסק וידי מסולקות ממנה לא אמר כלום משום דכיון שיש לו זכות באותו שדה או באותו דבר שיש לו בה שותפות אינו מועיל כלל אלא א"כ א"ל בלשון מכירה או בלשון מתנה אבל בלשון סלקא אינה מועיל כלל, ובד"א בשלא קנו מידו בקנין סודר אבל אם קנו מידו אפילו לא אמר לו אלא דין ודברים אין לי על שדה זו או דבר זה כיון שקנו מידו זכה הלוקח השדה או באותו דבר ואין ב"ד שומעין לחבירו באם חזר וערער ואמר משטה הייתי בך כך מפורש במס' כתובות בפרק הכותב [פ"ג ע"א] ובב"ב בפרק חזקת הבתים [מ"ג ע"א] וכתב הר' יונה ז"ל באומר תחילה דין ודברים אין לי על שדה זו או על דבר זה ואח"כ קנו מידו דבזה ודאי אמרינן דמגופה של קרקע קנו מידו משום דכיון שהקנין בא לבסוף לא בא אלא ליפות כוחו ולהקנות לו את השדה באותו (ב)קנין אבל אם קנו מידו תחילה ואח"כ אמר דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלום משום דאמרינן דמדין ודברים קנו מידו ולא מגוף השדה וכתב מורי תמ"ך בתשובת שאלה דאפילו בענין זה (דקנה) [דווקא] כשבא חבירו וערער ואמר דלא נטל קנין על אותו שדה או על אותו דבר אלא על דין ודברים שאמר אבל אם לא ערער עליו קנה אותו שדה או אותו דבר באותו קנין שקנו מידו אעפ"י שהיה תחילה אותו חס"כ [צריך מובן ועל"ק בסי' שנ"ב זה הר"ת הוא חסר כאן, ולע"ד חסר תיבה א' קנין ודו"ק].
